אומנות ונשמה בע"מ נ' CAL כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

החלטה

לפני "בקשה דחופה למתן צו עשה זמני", בה התבקש בית המשפט לצוות על המשיבה באופן זמני ועד למתן פסק דין בתביעה העיקרית להסיר מספריה ו/או מכל מאגר נתונים שלמשיבה יש גישה ו/או שליטה עליו את ההערה הנוגעת אליה והמוכרת בעגה המקצועית כ-QMA [Questionable Merchant Activity].

עניינה של התובענה נשוא הבקשה שבפניי הינה למתן צו עשה המורה למשיבה ליתן גילוי מפורט לגבי כל ההתחשבנות הכספית ביניהן תחת מספר ספק 6075888 וכן ליתן צו עשה המורה למשיבה להסיר מיד מכל רישום או מאגר מידע ו/או מאגר נתונים את ההערה שהוצמדה לה בראשי תיבות QMA, זאת על מנת שהיא תוכל להתקשר עם חברות כרטיסי אשראי אחרות ולהמשיך לקיים שגרת עסקים רגילה.

הבקשה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בצפת ונקבעה לדיון בפני כב' השופטת רבקה אייזנברג. המשיבה טענה לחוסר סמכות עניינית ומקומית ובדיון שהתקיים ביום 12/01/14 הורתה כב' השופטת אייזנברג, לאור הסכמת הצדדים, על העברת התביעה והבקשה לבית משפט זה והבקשה הובאה לדיון בפניי.

בדיון שנערך בפניי ביום 11/02/14 נחקרו מטעם המבקשת, גב' תובל אייזנקוט, מנהלת ובעלים של המבקשת, שהגישה תצהיר עדות ראשית בתמיכה לבקשה, ומר ראובן שדה, אביה של גב' אייזנקוט ועובד של המבקשת, שהגיש תצהיר עדות ראשית בתמיכה לתגובת המבקשת לתשובת המשיבה לבקשה. מטעם המשיבה העידו מר גלעד סיני, חוקר במחלקת ניהול סיכוני הונאה במשיבה, שהגיש תצהיר עדות ראשית וכן מר יהוראי מטליצה, חוקר הונאות במשיבה וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

נימוקי הבקשה:

המבקשת הינה חברה בע"מ, המנהלת גלריית אומנות בעיר העתיקה בצפת.

המשיבה הינה תאגיד עזר בנקאי העוסק בהנפקת, סליקת ותפעול כרטיסי אשראי בישראל.

המבקשת טענה כי הצטרפה ביום 26/04/10 לשירותים שמעניקה המשיבה, ניתן לה מספר ספק והיא החלה סולקת כרטיסי אשראי כמקובל. לטענתה, ביום 26/06/13 שלחה לה המשיבה הודעה לפיה היא מבטלת את חוזה ההתקשרות עמה מאותו מועד ומאז ועד ליום 25/11/13 עיכבה המשיבה את הכספים המגיעים לה ללא כל עילה בדין ותוך כדי פגיעה בזכות הקניין שלה וביצוע נגדה עוולות בנזיקין. כמו כן, לטענתה, ביום 01/09/13 שלחה לה המשיבה הודעה נוספת לפיה ביום 02/07/13 היא חייבה את חשבונה בסך 7,400 ₪ עם כרטיס אשראי ולאחר שלא נתקבלה תגובה ממרכז המנפיק בחו"ל היא זיכתה מחדש את חשבונה בסכום הנ"ל.

המבקשת טענה כי לאור ביטול הסכם ההתקשרות היא פנתה לחברות אשראי אחרות במשק על מנת להתקשר מולן בהסכם, אולם התקשרות זו מסוכלת עקב הערה שהמשיבה דאגה לפרסם, המוכרת בעגה המקצועית כ-QMA. לפיכך, ביום 25/11/13 שלחה המבקשת באמצעות ב"כ מכתב התראה למשיבה בו דרשה להמציא לה תדפיס ובו פירוט לגבי כל הסכומים המגיעים לה ואופן חישובם וכן דרשה להסיר מיד את ההערה על מנת שתוכל להתקשר עם חברות אשראי אחרות. המשיבה לא הגיבה למכתב, אך ביום 29/11/13 זיכתה את חשבונה בסך של 14,900 ₪ ובסך של 34,434 ₪.

המבקשת טענה כי התנהגות המשיבה, אשר מחד ביטלה את הסכם ההתקשרות עמה ומאידך מונעת ממנה להתקשר עם חברות אחרות, נגועה באי חוקיות, בחוסר תום לב ובשימוש לרעה בכוח שניתן לה בתור חברה ריכוזית או בעלת מעין מונופול על שירות חשוב לעסקים במדינה. התנהגות זו אף פוגעת בחופש העיסוק שלה במובן הרחב וביכולתה להמשיך ולנהל את עסקה, בשים לב לעובדה כי מרבית התשלומים בגין עסקאות שמתבצעות בעסק הן באמצעות כרטיסי אשראי.

המבקשת טענה כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה וכי נוכח הנזק שעלול להיגרם לה מהמשך קיומה של ההערה, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה ואין בזהות בין הסעד הזמני לסעד העיקרי כדי לשמש שיקול נגד מתן הצו.

טענות המשיבה:

המשיבה פירטה בהרחבה את העובדות שהובילו אותה לסיים את יחסיה עם המבקשת ואת הסיבות להכרזתה כ-QMA וטענה כי הבקשה נעדרת כל בסיס עובדתי ומשפט, שכן יש למשיבה הזכות, בנסיבות העניין, לנהל את סיכוניה ולהכריז על המבקשת כ-QMA, בעוד המבקשת לא הניחה ולו ראשית ראיה לכך שחברות כרטיסי האשראי האחרות סירבו להתקשר עמה בהסכמי סליקה.

המשיבה טענה כי המבקשת באה בשערי בית המשפט בידיים שאינן נקיות, בין היתר, מאחר שהסתירה את הסיבה להפסקת ההתקשרות ביניהן ואת הנסיבות שהובילו להכרזתה כ-QMA ולא הציגה כל מידע בנוגע לניסיונותיה להתקשר בהסכמי סליקה עם חברות כרטיסי אשראי אחרות וכן הסתירה את שאלת סליקת כרטיסי ישראכרט אצלה בעבר או בהווה, מאחר שכרטיסי ישראכרט לא נסלקו על ידה והדעת נותנת שהם נסלקו על ידי חברת כרטיסי אשראי אחרת.

המשיבה טענה כי המבקשת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בתקנות ובפסיקה לקבלת הסעד הזמני. עסקינן בצו עשה, אשר יש בו משום שינוי מצב קיים ועל כן נפסק כי ראוי שיינתן במקרים חריגים. לטענתה, הבקשה לוקה בשיהוי ניכר, שכן חלפו כ-6 חודשים מאז שהוכרזה המבקשת כ- QMA ועד להגשת הבקשה. מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה, שכן אם וככל שתתקבל הבקשה, היא ולקוחותיה יהיו חשופים לנזקים כבדים בהם נזקי הונאה ומוניטין, ומנגד, המבקשת לא הציגה ולו ראשית ראיה כי אי מתן הצו עלול לגרום לה לנזק כלשהו וכי עסקינן בנזק שאינו ניתן לפיצוי כספי. כמו כן, הסעד הזמני לו עותרת המבקשת בבקשה זהה לחלוטין לסעד לו היא עותרת בכתב התביעה ואם תתקבל הבקשה ישונה המצב הקיים ויהיה בכך כדי להכביד על ביצוע פסק הדין הסופי שיינתן.

תשובת המבקשת:

המבקשת טענה כי לא היה ברור לה מה פשר ההערה וכל שידעה מנציג חברת אשראי מתחרה כי הערה זו מעכבת מבחינת אותה חברה את המשך הטיפול בבקשתה להצטרף אליה. לטענתה, ביום 26/06/13 עם קבלת הודעת המשיבה כי היא מפסיקה לספק לה שירותי סליקה היא פנתה לחברת "לאומי כארד" מילאה בקשת הצטרפות לבית עסק וטופס הזמנה של המכשיר, אולם בשל רישומה של ההערה הטיפול בבקשתה הושהה עד להסרתה. לטענתה, היא אינה מעוניינת להמשיך ולקבל שירותים מהמשיבה וגם אם תיאורטית היא אינה מנועה מלהתקשר בהסכם סליקה עם כל חברת כרטיסי אשראי אחרת, בפועל המניעה קיימת.

המבקשת טענה כי יש לדחות את טענת השיהוי כיוון שהיא עשתה כל שלאל ידה על מנת להסדיר את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, אולם נתקלה בגישה אטומה מצד המשיבה והתערבותו של ב"כ סייעה אך בשחרור כספים שהמשיבה עכבה תחת ידיה במשך חודשים.

המבקשת טענה כי יש לדחות את טענת המשיבה בדבר שימושה לרעה בכרטיסי אשראי והתייחסה בהרחבה לעסקאות שפורטו בתצהירו של מר סיני וטענה כי עד להגשת תצהירו היא לא ידעה על שום תלונה שהוגשה נגדה למשטרה ולא ברור באיזו תלונה מדובר. כמו כן, לטענתה, כרטיסי ישראכרט אכן לא נסלקו אצלה, אולם היא לא נתקלה בלקוח שרצה לקנות ולשלם בכרטיס ישראכרט שלא החזיק כרטיס אשראי אחר שכן נסלק בבית העסק.